א-סימטריה במעבר מידע בין מחלקות ברשויות המקומיות

הפרד ומשול: על שיתוף מידע בין מחלקות הרשות המקומית

מאמר זה יעסוק בתמצית בהיבטים של הפרדת וחלוקת המידע הקולקטיבי בין המחלקות השונות ברשות המקומית. אנו נסקור מדוע הפרדת המידע עלולה להסב נזקים רבים לתושב וכן, נבחן מדוע במצבים מסוימים אותן מחלקות דווקא יבחרו לחלוק מידע ביניהן בהימצא התמריץ הנכון.

כשיד ימין לא יודעת מה שמאל עושה

הרשות המקומית בישראל אחראית על תחומים רבים, החל מגביית ארנונה, עובר ברישוי עסקים וכלה בפיקוח על בנייה. ברוב העיריות והמועצות לכל תחום תהיה מחלקה נפרדת ועצמאית. לתושב הסביר עלולה להיות ציפייה (שגויה) שלמחלקות השונות בעירייה יש גישה לכל מאגר המידע ברשות.

כפועל יוצא, פעמים רבות אדם שנכנס למשרדי העירייה יחשוב שהוא יכול לסמוך על מידע שניתן לו במחלקה מסוימת מבלי הצורך לבקר במחלקות נוספות. מדובר בהנחה שגויה. לשם ההמחשה להלן מספר דוגמאות למצבים בהם נתקלנו במשרד ובפסיקה:

אחד המצבים הנפוצים הוא כאשר בעל עסק מאמין שאם הוא מקבל חיובי ארנונה עבור העסק שלו הרשות מכירה בעסק כחוקי. אולם, יום בהיר אחד עלול אותו בעל עסק לקבל לתדהמתו זימון לשימוע מול מחלקת הנדסה או התראה טרם נקיטת הליך פלילי ממחלקת רישוי עסקים.

דוגמה נוספת תהיה מצב בו בעל עסק יקבל אישור עקרוני ממשרד הבריאות או ממחלקת רישוי עסקים עצמה להקמת עסק מסוים במיקום מסוים. אולם רק לאחר שיחל בעבודות השיפוץ במקום מחלקת פיקוח ואכיפה לדיני התכנון והבנייה בעירייה תודיע לו שהשימוש של העסק סותר את המצב התכנוני המותר.

דוגמה אחרת ניתן למצוא באישורי עירייה שמפיקה הרשות לצורך העברת בעלות בטאבו. חדי-העין ייווכחו לגלות שברוב הפעמים בתחתית האישור ישנה הערה לפיה אישור העירייה אינו מהווה אישור לכך שאין על הנכס חובות בגין היטל השבחה.

עוד דוגמה תהיה במקרים בהם עסק יחויב בחיובי ארנונה רטרואקטיביים בסכומי עתק בגין בנייה בשטחו שהעירייה "גילתה" לפתע, זאת כאשר בעסק נעשו ביקורות מרובות לאורך השנים מטעם פקחי רישוי עסקים או תכנון ובנייה.

המסקנה המתבקשת היא שהמחלקות השונות בעירייה לא מתקשרות האחת עם השנייה. במצב זה העצה הטובה ביותר לבעל העסק תהא לעבור בכל המחלקות הרלוונטיות לעסק שלו ולקבל מהן את מלוא האינפורמציה לגבי מצבו המשפטי (ארנונה, רישוי עסקים, תכנון ובנייה, תברואה ועוד).

כשהאינטרס קיים, יד רוחצת יד

יחד עם זאת הדברים אינם כה פשוטים. הניסיון מלמד שבהינתן התמריץ הנכון יגלו המחלקות שהן בהחלט מסוגלות לחלוק מידע האחת עם האחרת. חלוקת מידע זו תהיה ברוב הפעמים לשם נקיטת פעולות אכיפה או גבייה כנגד התושב.

לדוגמה, כאשר מחלקת ארנונה תרצה להעביר חובות ארנונה שהצטברו על שם נישום שאינו רשום בספריה. במקרים אלה המחלקה תאסוף ראיות שתקשר בין אותו אדם לבין הנכס בגינו ישנם חובות. למשרדנו הגיע תיק בו מחלקת הארנונה ביקשה להסתמך על טופס בקשה שהוגש למחלקת השילוט עבור הנכס בגינו הצטברו החובות כיוון שאותו טופס נחתם ע"י האדם אותו רצתה לחייב.

אך לא רק זאת, פעמים רבות חומר או מידע שיועבר למחלקה מסוימת מסיבה אחת עלול לשמש את הרשות בפעולה כנגד התושב לשם מטרה אחרת ואפילו בתוך המחלקה עצמה יכולים להיות מצבים בהם המידע שהוגש לה ישמש כנגד התושב.

למשל, חברות הייטק שמגישות הסכמי שכירות כדי להירשם כמחזיקות בספרי העירייה עלולות לאחר-מכן לקבל סירוב לסיווג מוזל של "בית תוכנה" אם הסכם השכירות לא הגדיר מפורשות שמטרת השכירות היא ל"פיתוח ומחקר של תוכנה" אלא ל"משרדים" (מטרה אשר ודאי שאינה סותרת בעיני שוכר-משכיר, קרי הצדדים לאותו הסכם).

דוגמה נוספת היא ממקרה שהגיע לפתחנו בו מחלקת ארנונה במועצה אזורית מסויימת השיגה מסמכים ממחלקת ארנונה בעירייה אחרת במטרה לבטל הנחה בגין נכות לנישומה שעדיין הייתה רשומה כמחזיקה בדירה באותה עירייה (על אף שבפועל גרה בשטחה של המועצה האזורית).

לרשות המקומית ישנו מאגר מידע רחב ומגוון המתעד את ההיסטוריה של תושביה ועסקיה לאורך השנים. יחד עם זאת, בעת פנייה לרשות איש לא מיידע את הפונה שמידע שיספק לה יישמר ואף יועבר בין גורמים שונים בתוכה ומחוצה לה.

המצב המשפטי מתעלם מפערי מידע וכוח   

הלכה למעשה, המצב המשפטי מתעלם מהעובדה שבין התושב לבין הרשות אין מעמד שווה ובמערכת יחסים זו יסבול התושב מפערי מידע מהותיים. בעיה זו מתחזקת גם מאחר שהיקפי הסמכויות של הרשות הם מגוונים ורבים ואדם ללא הכשרה מקצועית ומומחיות בתחום לעולם לא ידע אם בידיו מלוא המידע הרלוונטי ואם הוא מבין את מצבו המשפטי על בוריו.

כאן המקום לציין שלרשות המקומית ישנה חובת הגינות מוגברת מתוקף היותה גוף שלטוני הנהנה מכוח רב. יחד עם זאת, המחוקק ומחוקק המשנה לא הגבילו את הרשות מתי היא יכולה לשתף במידע בין מחלקותיה השונות ולשם אילו מטרות ומתי היא יכולה להתגונן תחת מעטה של הפרדה מוחלטת ביניהן.

כתוצאה מכך, לתושב ברשות המקומית אין שום הגנה ביחס להפרדה ולחלוקה של מידע ברשות. מצד אחד, כאשר הוא חולק מידע עם מחלקה מסוימת אין הבטחה שייעשה במידע שימוש רק למטרה לשמה הוגש. מצד שני, כאשר יבקש להסתמך על קביעות של מחלקה אחת כדי להתגונן מפני טענותיה של מחלקה אחרת יגלה שהרשות המקומית תתכחש לכל קשר בין השתיים.

נדרשת הפרדת סמכויות והגבלת שימוש במידע

ראוי לציין שככל שמחלוקת עם הרשות מגיעה לבירור בערכאה שיפוטית ברוב המקרים ביהמ"ש ימנע מלהתערב בשיקול הדעת המקצועי של העירייה ויעשה זאת רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני. מקרה כזה הגיע לאחרונה הגיעה לפתחו ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעניין עסק שפעל תוך שהוא מבצע שימוש חורג בנכס משך שנים. מחלקת הנדסה נתנה הסכמתה למחלקת רישוי עסקים להוציא לו היתרים זמניים לניהול העסק. בד-בבד נקטה ועדת התו"ב המקומית בהליך פלילי נגד בעל הנכס בגין עבירת שימוש חורג בנכס וביקשה מבית המשפט קנס גבוה במיוחד בגובה מאות אלפי ש"ח בטענה שמדובר בעבירת תו"ב חמורה.

ביהמ"ש לא קיבל טענה זו וקבע בתוקף שזרוע התו"ב ברשות אינה יכולה ביד אחת להתיר לעסק לפעול בידעה שאין לו היתר לשימוש חורג, ובכך להכיר בהפרה התכנונית כהפרה קלה, וביד שנייה לטעון נגד בעל הנכס שהתקיימה במקום עבירה חמורה ולדרוש ענישה כבדה (ר' עפ"א (חי') 34594-08-19 הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה נ' מלמוד בעמ [פורסם בנבו, 23.3.20]).

לסיכום, מן הראוי יהיה לשנות את המצב המשפטי באופן אשר יגביל את הרשות הן בשימוש שהיא עושה במידע המוגש אליה והן באפשרות לטעון להפרדת סמכויות ושיקול דעת בין מחלקותיה השונות.

Call Now Button דילוג לתוכן
צור איתנו קשר:



צרפו מסמך לבחירתכם: