חיובי ארנונה למפעלי תעשייה

חיובי ארנונה למפעלי תעשייה: NIMBY באמצעות ארנונה

תעריף הארנונה הנמוך למפעלי תעשייה נועד לעודד את התעשיינים אך הוא יצר בעיה מול הרשויות המקומיות המעוניינות להחליף את המפעלים בתעשיות נקיות ורווחיות יותר. כדי להשיג את מטרתן, מפעילות הרשויות המקומיות שיטות מגוונות להעלאת חיובי הארנונה כגון: סירוב לתת סיווג "תעשייה" או הגדרת המפעל כ"מתקן רב תכליתי" והגשת בקשות לאישור חריג להעלאת תעריפי הארנונה. קראו מי מובילה בכך ב-2020 ומה ניתן לעשות בנדון.  

סיווג ארנונה לתעשייה

בשנות ה-90 המוקדמות הכניס המחוקק לראשונה הגבלות על תעריפי הארנונה המקסימאליים והמינימאליים שרשות מקומית יכולה לחייב בהם. הגבלות אלו חולקו לפי מה שכונה כ"סיווג" וכוונת המחוקק הייתה לעשות תיאום בין השימוש הנעשה בנכס לבין התעריף שישלם המשתמש. בין היתר, רצה המחוקק לתמרץ מפעלי תעשייה אשר פעילותם תורמת לעידוד התעסוקה והכלכלה וכן, להתחשב בכך שמפעלי תעשיה נדרשים מטיבם לשטח גדול לצורך העמדת מכונות הייצור. וכך תעריף לסיווג "תעשייה" נקבע על סכומים נמוכים יחסית וכיום ברוב צווי הארנונה נכסים אלו נהנים בכ50% הנחה מתעריפים כלליים יותר.

יחסי אהבה-שנאה בין המפעל לרשות המקומית

על אף כוונותיו הטובות של המחוקק נראה שהניסיון לסייע למפעלי התעשייה הציב אותם במקום בעייתי מול השלטון המקומי: אותם מפעלי תעשייה המספקים משאבים ומוצרים חיוניים כגון בטון ומלט, אשר גם הרשות המקומית צורכת אותם כדי לקדם בנייה בתחומיה, הפכו לעסקים לא רצויים בתחומי הערים השונות, ובעיקר ערים הממוקמות באזורים מרכזיים בארץ. שכן, בעיני העירייה מפעל תעשייה מהווה נכס שתופס שטח רב בתחומיה המשמש לפעילות מזהמת ורעשנית ובנוסף לכל זאת – היא גם אמורה לחייבו בתעריפי ארנונה נמוכים.

NIMBY באמצעות השאת חיובי ארנונה למפעלי תעשייה

לרשות המקומית ישנן דרכים רבות לייצר תמריץ שלילי לעסקים מסוג מסוים לשהות בתחומיה. פרקטיקה זו ידועה בתור NIMBY או נמב"י (נגד מקום בחצרי) והיא מופנית כלפי מפעלי תעשייה בהיקף נרחב כל כך עד כי ב2017-18 נעשה ניסיון (שהעלה חרס), לקדם תיקון בחוק רישוי עסקים שעניינו רישוי מפעלי תשתית לאומיים. תיקון זה זכה לכינוי "חוק נמב"י" ומטרתו היתה להגביל את סמכות הרשות המקומית בפעולתה כנגד מפעלים חיוניים. אחד מהכלים בהן משתמשת הרשות המקומית כתמריץ שלילי הוא השאת חיובי הארנונה של העסק. הכיצד רשות יכולה לחייב בארנונה גבוהה כאשר מראש הוגבלה על ידי המחוקק בתעריף ארנונה נמוך עבורו? ובכן חקיקה לכוד ומציאות לחוד.

תמריצי ארנונה שליליים: סירוב מתן סיווג תעשייה

דרך אחת תהיה פשוט לא לסווג את הנכס כ"תעשייה" – הפסיקה קבעה מבחנים משפטיים כדי להצדיק אם שימוש מסוים בנכס ראוי לקבל סיווג זה, קרי מבחנים הבוחנים אם העסק עושה בנכס "פעילות ייצורית". כבכל מבחן משפטי הרי שהפרשנות יכולה ללכת לכאן ולכאן וכך נוצר פתח לרשות לפסול קיומה של "פעילות ייצורית" ולסרב להעניק את הסיווג.

לשם ההמחשה, עיריית חיפה פועלת בשנים האחרונות להעלות את תעריפי הארנונה ל"מפעלים לזיקוק מוצרי דלק, ייצור דשנים וכימיקלים – במתחם בתי זיקוק" בנימוק ש"בעוד שפעילות הזיקוק והייצור של מוצרי הדלק אכן מהווה פעילות ייצורית שבעניינה מוצדק לחייבה בתעריפי תעשייה, מתקיימת בין כתלי המתחם קשת של פעילויות נוספות, לרבות ובעיקר פעילויות של אחסנת מוצרי דלק, דשנים וכימיקלים, וכיוב' פעילויות המשתייכות במובהק לסיווג הראשי של משרדים, שירותים ומסחר, ולא מגולמת בהן כל פעילות ייצורית ו/או תעשייתית מכל סוג שהוא, כך שראוי ונכון לחייבן בתעריפים המשיקים לתעריפי עסקים…".

תמריצי ארנונה שליליים: סיווג כמתקן רב תכליתי

דרך נוספת שנולדה בפרקטיקה עם השנים הייתה התייחסות לנכס של מפעל כאל "מתקן רב-תכליתי" – כלומר לסווגו כמתקן שיש לו תכליות נוספות מעבר לזו העיקרית. כך החלו הרשויות לחלק נכסים של מפעלי תעשייה לתתי-אזורים שונים על-מנת לסווג אותם בסיווגים יקרים יותר, כגון: משרדים, חניות, מחסנים, אזורי פריקה וטעינה, אזורי אריזה, אזורי קירור והקפאה וכיו"ב. משמעות הדבר היא שמפעל שיש בשטחו שטחים שאינם משמשים אך ורק לייצור עלול לקבל מהעירייה הודעה על תיקון שומה שתחלק את אזוריו כך שישלם חיובי ארנונה גבוהים בהרבה. כמו כן, לאחרונה החלו רשויות מקומיות לנקוט גם בשיטה שלישית והיא – העלאת תעריפי הארנונה.

העלאת תעריפי ארנונה למפעלי תעשייה: בקשות לאישור חריג

יחד עם ההגבלות שחוקק בשנות ה-90 המחוקק התיר פתח לרשויות המקומיות לחרוג מהן באמצעות הגשת בקשות לאישור חריג למשרד הפנים. משמעות הדבר היא שבכל פעם שרשות מקומית רוצה לקבוע תעריף חריג מהטווח או להכניס סיווגים חריגים לצו הארנונה שלה – כל שעליה לעשות הוא להגיש בקשה למשרד הפנים יחד עם טיוטת צו הארנונה לשנת המס החדשה.

הניסיון מלמד שבקשות אלו עלולות לקבל את אישור השרים גם אם אינן מנומקות כלל ולעתים גם אם הנימוק שלהן אינו לגיטימי (כמו למשל אפליה מכוונת כנגד שכבה סוציו-אקונומית גבוהה). בנוסף, בתקופה שבין הוצאת טיוטת צו הארנונה לבין מועד קבלת האישור/דחייה ממשרד הפנים הרשויות המקומיות יכולות לפעול באחת משתי דרכים: חלקן יחייבו את תושביהן כאילו הצו אושר וחלקן יחייבו את תושביהן לפי הצו הקודם ולאחר אישור הצו החדש יגבו מתושביהן את ההפרשים למפרע (מה שעלול ליצור חובות יש מאין בסכומים לא מבוטלים). אין זה עניין של מה בכך, כיוון שלעתים קרובות מידי הצו הסופי יאושר קרוב לסוף שנת המס!

בשנת המס 2020 הוגשו מספר בקשות לאישורים חריגים כאלו מטעם רשויות מרכזיות שבאופן מוצהר ביקשו להעלות תעריפי ארנונה לסכומים לא-מבוטלים עבור מפעלי תעשייה שאינם רצויים בשטחן.

מי מבקש לסלק מפעלי תעשייה משטחו בשנת 2020?

להלן מספר דוגמאות מבקשות שהוגשו לשולחן משרד הפנים לקראת שנת המס החדשה:

בבקשה לאישור חריג בארנונה לשנת 2020 של עיריית נתניה התווספה בקשה לסיווג חדש של: מבנה תעשיה ומלאכה למפעלי בטון, מלט, טיט וכדומה המסווגים כיום כתעשייה ומלאכה על-מנת להעלות את התעריף ב-4.79% יותר מזה שניתן למפעלי תעשייה בסיווג הכללי. הנימוק לבקשה (ציטוט מתוך הבקשה): מדובר במפעלים הגורמים לנזק לסביבה: המשאיות הגדולות הורסות תשתיות של כבישים ומדרכות וכו' ולכן אנו מעוניינים להעלות תעריפי הארנונה על מנת שאולי ישקלו להעתיק את מקום המפעלים.

דברי הסבר להצעת הגזברות לצו הארנונה לשנת 2020 של עיריית חולון מבקשים להוסיף סיווג תעשייה מזהמת במתחם אזור התעשייה אשר יחול על מבנה במפעלי בטון, מפעלים לציפוי מתכת ומפעלים שמערכת האנרגיה שלהם מופעלת באמצעות סולר. ההסבר לשינוי המופיע בצו: קיומו של מפעל תעשיה מזהמת מהסוגים המצויינים בסעיף הנ"ל בתחום הרשות המקומית מחייב הקצאת משאבים מרובים לפיקוח הדוק על רישוי ותפעול המפעל תוך מתן הנחיות מדויקות של הגורמים המקצועיים המפקחים בעירייה לכל מפעל ומפעל. בנוסף, נכסים מסוג זה מטילים הוצאות רבות וכבדות על הרשות המקומית, כמו לדוגמא: ניקוי הכבישים, ניקוי קולטנים ומניעת חדירת רעלים למי תהום. משכך, קיימת הצדקה שהנטל הכספי הכבד הנוסף יוטל על מפעלי התעשייה המזהמת ולא על כלל הציבור. ויודגש, המדובר הוא במפעלים התחומים למתחם אזור התעשייה בלבד. יש לציין כי הצפי של הרשות המקומית מהשינוי הוא העלאה בהכנסות הארנונה בגובה של 580,000 ש"ח.

בטיוטת צו הארנונה של עיריית אשדוד לשנת 2020 הוגשה בקשה להעלאה של 15% מתעריף חיובי הארנונה עבור מבנים המשמשים לייצור חשמל ותחנות כוח; עיבוד וזיקוק מוצרי דלק; ייצור דשנים וכימיקלים אחרים, תחנת מעבר לאשפה". כאשר הסיבה של העירייה היא "הצורך של העירייה במשאבים חדשים לצורך היערכות לטיפול בסיכון הנובע ממפעלים/עסקים עתירי חומ"ס…".

בטיוטת צו הארנונה של המועצה האזורית חוף השרון לשנת 2020 הוגשה בקשה להוספת תת סיווג למבנים המשמשים לתעשיית בטון כימיקלים, גז, נפט, דלק, תעשיה מזהמת, בתעריף של 153.60 ש"ח למ"ר לשנה. זאת בעוד תעריף של נכסים המשמשים לתעשיה עומד על 59.21 ש"ח למ"ר לשנה בלבד ותעריף למבנים המשמשים מפעלי הייטק ובתי תוכנה עומד על 93.50 ₪ למ"ר לשנה.

מצבם הנוכחי של מפעלי התעשייה

כיום אזורי התעשייה היצרנית רק הולכים ומתמעטים, תכניות מתאר ותכניות בניין עיר נוטות לאשר אזורי תעשיית היי-טק ותעשייה זעירה ונמנעות מלקדם אזורים עם מפעלי תעשייה שעלולים להיות פחות נאים בנוף העירוני. אותם אזורים שבהם מפעלים מתקיימים עוד מימים-ימימה מקבלים יחס מיוחד בצווי הארנונה של הרשויות האמונות עליהם. כשאזור תעשייה מתאים חדש פותח את שעריו נוהרים אליו המפעלים הנואשים וגם אז נראה שצו הארנונה מנצל את ההזדמנות והאזור עלול לקבל תעריפים ספציפיים וגבוהים עבורו בלבד (כפי שעשתה המועצה האזורית מגידו בנוגע לפארק מבוא כרמל). מגמה זו סותרת את כוונת המחוקק אשר מלכתחילה רצה להטיב עם תחום התעשייה בתעריפי ארנונה נמוכים.

מה ניתן לעשות?

בטווח הארוך ישנו צורך מהותי להביא את המצב לידיעת הציבור ולשולחן הכנסת. שכן, עידוד תעשייה ייצורית מהווה אינטרס של כלל אזרחי מדינת ישראל.
בטווח הקצר לטעמנו יש לפעול בשני רבדים – האחד, מעקב אחרי הבקשות החריגות המוגשות למשרד הפנים בכל שנה ושנה והגשת עתירות לבג"ץ מיד עם אישורן. השני, מאבק מול הרשות המקומית בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו ע"י הגשת השגות, עררים ועתירות מנהליות.


אולי יעניין אותך לקרוא גם על:

  1. ביטול רישיון עסק למפעלי תעשייה - NIMBY
  2. חיובי ארנונה לעסקים
  3. הנחות ארנונה לתעשייה
  4. עו"ד רשויות מקומיות - תביעות נגד עיריות
  5. NIMBY למפעלי תעשייה ומטמנות
דילוג לתוכן
צור איתנו קשר:



צרפו מסמך לבחירתכם: