הגשת ערר ארנונה – דוגמא והסברים
דוגמא לכתיבת ערר ארנונה
במסגרת תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977 קבע המחוקק את הדגשים לאופן בו יש לערוך כתב ערר ארנונה. חשוב להקפיד על עמידה בהם במלואם, על-מנת שהערר לא ימחק על הסף.
כתב הערר אמור להיכתב כמו כתב-טענות לבית משפט. כלומר, בכותרת יש לציין את פרטי העורר ואת פרטי המשיב. המשיב במקרה זה יהיה מנהל הארנונה של הרשות.
ערר ארנונה צריך לכלול את פרטי הנכס המלאים וכפי שהם מופיעים בחשבונות הארנונה של הנכס. נתונים אלו כוללים את מספרו של הנכס, ומספר המשלם או מספר חשבון הארנונה.
יש להסביר בגוף הערר מהי ההחלטה עליה עוררים ולצרף אותה כנספח. כמו כן, ערר ארנונה צריך להסביר מהי אותה החלטה של מנהל הארנונה אשר אנו חולקים עליה, מדוע אנו חושבים שהיא מוטעית ומה אנחנו מבקשים במקום. כלומר – צריך לכתוב במדויק אם אנחנו רוצים לקבל סיווג X לנכס, לשנות את גודל השטח ל-Y, מדוע אנחנו לא המחזיקים בנכס אלא מישהו אחר וכיו"ב.
חשוב לזכור כי יש לכתוב את כתובת המבקש באופן מלא ומדויק, על-מנת שוועדת הערר תוכל לשלוח לכתובת הנכונה את ההחלטות וכתבי-הטענות שיוגשו במסגרת ההליך.
את כתב הערר יש להגיש לוועדה בארבעה עותקים, עותק אחד למשיב ושלושה עותקים לחברי הוועדה. ניתן להגיש אותו במסירה אישית במשרדי הוועדה או באמצעות דואר רשום.
בשונה מהשגה על ארנונה או בקשה לשינוי סיווג, ערר ארנונה לא מוגש לבעל תפקיד ברשות המקומית אלא לוועדת ערר חיצונית לרשות, העוסקת רק בדיונים בסוגיות הנוגעות לחיובי ארנונה. המחוקק קבע כי לכל רשות מקומית תהיה ועדת ערר לענייני ארנונה בהרכב של שלושה חברים, כאשר אחד מתוכם ממונה ליו"ר הוועדה.
הוועדה מוסמכת לדון ברשימת סוגיות סגורה כאמור בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. הרשימה כוללות טענות לגבי גודל השטח, סיווג הנכס, טענת "אינני מחזיק" ועוד. יצוין כי גם מנהל הארנונה ברשות מוסמך לדון רק בנושאים המפורטים באותה רשימה.
טענות אחרות כגון: החלטה בחוסר סמכות, חיוב רטרואקטיבי (למפרע) לא-חוקי, החלטה בחוסר סבירות וכיו"ב, יידונו רק במסגרת עתירה מנהלית שתוגש לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
טענות בעניין חוקיות צו ארנונה עצמו, יידונו רק במסגרת עתירה לבג"ץ.
את הערר ניתן להגיש רק לאחר מיצוי הליכים מול מנהל הארנונה (אשר לעתים מכונה גם מנהל הגבייה) ברשות המקומית. משמעות הדבר היא שרק לאחר שהתקבלה החלטה סופית ממנהל הארנונה, ניתן להגיש עליה ערר ככל שהנישום חושב שההחלטה שגויה.
בד"כ ההחלטה תינתן בתשובה להשגה ובמכתב ההחלטה יצוין כי ניתן להגיש עליה ערר תוך 30 יום מקבלתה. אך גם אם בהחלטת המנהל לא צוין מועד ספציפי, החוק קובע כי ניתן להגיש ערר לועדת ערר תוך 30 יום מרגע שהתקבלה החלטת המנהל בידי הנישום. לעניין זה חשיבות רבה, שכן הגשה באיחור יכולה להביא לדחיית הערר על הסף, מבלי שהועדה תדון בו לגופו.
חשוב לשים לב להבדלי המועדים – להגשת השגה עומדים לנישום 90 יום ואילו להגשת ערר 30.
על החלטה סופית בערר מטעם ועדת הערר לענייני ארנונה ניתן להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי לעניינים מנהליים תוך 45 יום.
כדאי לדעת! במידה ומנהל הארנונה לא השיב להשגה בתוך 60 יום, הרי שיש לראותה כאילו התקבלה, ואין צורך להגיש ערר.
על מנת להוכיח כי הערר הוגש במסגרת הזמנים המותרת, יש לשמור על אישור המוכיח כי הוא נתקבל בוועדה – אישור על קבלת דואר רשום, אישור מסירה או חותמת "נתקבל" עם תאריך ההגשה.
לאחר ההגשה, תעביר הוועדה העתק מכתב הערר לידי המשיב (כלומר, מנהל הארנונה). לאחר שהמשיב יקבל העתק יהיו לו 30 יום להגיש כתב תשובה מטעמו.
הליך ערר מתנהל באופן דומה לניהול תיק בבית משפט, לרבות הופעה בדיונים לפני הוועדה, הגשת תצהירי עדות ראשית וקיום דיון הוכחות עם חקירת הצדדים. לכן, מומלץ בשלב זה להיעזר בליווי של משרד עורכי דין.
כמו כן, בשונה מהליך הגשת השגה או בקשה לסיווג ארנונה, בהליך ערר על ארנונה לוועדה ישנה הסמכות לפסוק הוצאות לכל אחד מהצדדים. משמעות הדבר היא שככל שהוועדה תתרשם כי הערר הוגש ללא כל סיבה ממשית, או שהעורר מתנהל ביחס מזלזל כלפיה (למשל – אם לא יתייצב לדיונים) – תוכל לקבוע שעליו לשלם הוצאות מכיסו.
גם מבחינה משפטית מדובר בהליך שונה מתביעות רגילות, עם סדרי דין ספציפיים לערר לפני ועדת ערר לענייני ארנונה, השונים מסדרי הדין של בתי משפט. לכן, עדיף להיעזר במשרדי עורכי דין המנוסים בתחום הארנונה ובניהול הליכי ערר.