ההבדל בין ועדת ערר לבית משפט לעניינים מנהליים
מה ההבדל בין הערכאות?
ועדת הערר לענייני ארנונה היא גוף מעין-שיפוטי אשר מטרתו הבלעדית היא לדון במחלוקות על חיובי הארנונה בין התושב לבין הרשות המקומית. הוועדה ממונה ע"י העירייה ומורכבת משלושה אינדיבידואלים אשר הם גם תושבי הרשות (לרוב מתנדבים) ואחד מהם ממונה כיו"ר הוועדה. מקום שבתה של הוועדה יקבע בתחומי הרשות אשר אליה היא שייכת.
בית משפט לעניינים מנהליים הוא ביהמ"ש המחוזי אליו משויכת הרשות הרלוונטית (למשל – מחלוקת על חיובי ארנונה של עיריית ראשון לציון תידון בביהמ"ש המחוזי מרכז שבלוד).
התיקים שנדונים לפני ביהמ"ש זה היו נדונים בעבר לפני ערכאת בג"ץ והועברו לסמכותו כחלק מניסיון להוריד מהעומס בבג"ץ. באופן כללי נועדה ערכאה זו לבירור מחלוקות של אזרח או תושב עם החלטות שלטוניות של שלל גופי מדינה וממשל (החל ברשות המקומית וכלה במשרדים ממשלתיים).
יחד עם זאת ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוגבל לדון רק בנושאים או בדברי החקיקה המפורטים בתוספות לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000.
כיצד יודעים מתי לגשת לועדת ערר ומתי לבית משפט לעניינים מנהליים?
למרבה הצער, המענה לשאלה זו אינו חד משמעי.
בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קבע המחוקק באילו סוגיות יכול הנישום להגיש השגה למנהל הארנונה. ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה יוגש ככל שנישום לא מסכים עם תשובת מנהל הארנונה להשגתו.
כפועל יוצא, ועדת הערר תהיה מוסמכת לדון באותן מחלוקות שנמצאות בסמכותו של מנהל הארנונה. ארבעת המצבים הקלאסיים בהם יהיה ניתן לגשת לוועדת הערר הם:
1) אם הנישום טוען שהאזור לפיו הוא חויב הוא שגוי (למשל, הוא חויב לפי תעריף של שכונת יוקרה כמו צהלה בעוד הוא גר באזור פחות יקר כמו שכונת התקווה).
2) אם הנישום טוען לטעויות טכניות כגון: גודל השטח המחויב, סוג הנכס לפיו הוא מחויב (למשל אם מדובר בבית מגורים חדש או ישן) או טעות בשימוש לפיו הוא מחויב (למשל חיוב עבור שימוש מסחרי בעוד מדובר בדירת מגורים).
3) אם הנישום טוען שהוא כלל לא מחזיק בנכס (למשל, אם בתקופה עבורה נשלח החיוב הנכס היה מושכר למישהו אחר שצבר חובות ארנונה).
4) כאשר מדובר בנכס שאינו למגורים והנישום טוען שהוא לא בעל העסק המתנהל בנכס.
כאן המקום לציין שלרשות המקומית יש סמכות לחייב בעל שליטה בעסק גם אם אינו המחזיק הרשום בנכס, למשל כאשר המחזיקה הרשומה היא חברה בע"מ – אזי עדיין תוכל הרשות לחייב את בעלי המניות שלה מבלי להידרש להרמת-מסך, זאת מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, התשנ"ג.
לפי לשון החוק, מקום בו ישנה מחלוקת לגבי חיובי הארנונה בגלל סיבה שאינה אחת מארבעת הסיבות הללו – עליו להגיש עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים. למשל – כאשר הטענה היא כנגד חוקיות ההחלטה של הרשות עקב היותה לא סבירה או במצב של חיוב רטרואקטיבי וכיו"ב.
על פניו הייתה אמורה להיות חלוקה ברורה בין הערכאות אולם בשנים האחרונות הפסיקה החלה במגמה להרחיב את סמכויות ועדת הערר לענייני ארנונה ובחלק מהתיקים שהגיעו לפתחו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים הוחלט להפנות את העותר לוועדת הערר.
הרחבת סמכויות ועדות הערר
כאמור, בשנים האחרונות החלו בתי המשפט לעניינים מנהליים להרחיב את סמכויות הוועדה באמצעות מבחנים ושיקולי-דעת שונים בפסיקותיהם.
אחד מהמקרים הנפוצים הוא מצב בו נישום קיבל הודעה על תיקון שומה לפיה הוגדל השטח בגינו הוא מחויב בארנונה ובאותה הודעה הרשות הודיעה שהתיקון ייעשה גם באופן רטרואקטיבי (כלומר, חיוב על ההגדלה גם בגין שנים עברו שכבר שולמו). על-פניו מדובר במצב של חיוב רטרואקטיבי אשר נמצא בסמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים, כאשר רצה הנישום לחלוק גם על ההגדלה כשלעצמה – ביהמ"ש לעניינים מנהליים קבע שעליו לגשת קודם לוועדת הערר לענייני ארנונה ולקבל הכרעה מהו גודל השטח הראוי לחיוב ורק לאחר-מכן לבחון את שאלת החיוב הרטרואקטיבי.
מדובר בדוגמה אחת מיני רבות כאשר בסופו של יום המצב המשפטי כיום מאוד לא ברור, לכן בטרם בוחרים לאיזו ערכאה לגשת מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מעו"ד מנוסה ומעודכן בפסיקות האחרונות.
פתרון יצירתי שמשרדנו מציע (ככל שיש צורך) הוא הגשת שני הליכים במקביל לשתי הערכאות יחד, זאת כדי לא להסתכן באיחור במועד ההגשה לערכאה אשר תיקבע כמוסמכת לדון בסוגיות הרלוונטיות.
דגשים חשובים
חשוב להקפיד לעמוד במועדים. בין אם מגישים השגה, ערר או עתירה – כל איחור ולו של יום עלול להביא לדחייה על הסף של הפנייה.
בין אם ניגשים אל וועדת ערר ובין אם נגישים אל ביהמ"ש לעניינים מנהליים – מדובר בהליכים משפטיים מלאים הכוללים הגשת תצהירים ולעתים גם חקירות עדים. לכן, לא מומלץ לגשת אליהם ללא עו"ד עם ניסיון ספציפי בתחום הארנונה.
יש לקחת בחשבון שבמקרה של הפסד בהליכים אלו עלולים להיפסק הוצאות משפטיות לתשלום ע"י הנישום. בוועדת הערר מדובר במקרים נדירים ובסכומים נמוכים יחסית, אבל בביהמ"ש לעניינים מנהליים יש סיכון של ממש לשלם הוצאות בסכומים של עשרות אלפי שקלים. גם זו סיבה לנסות להיעזר בייצוג משפטי במסגרת ערר או עתירה.
חשוב לדעת שכל מסמך שמוגש לעירייה בכל שלב שהוא, כגון: הודעה על שינוי מחזיק, בקשה לשינוי סיווג, השגה וכיו"ב יכול לשמש את העירייה כראייה לצדקתה בהליכים שינקטו נגדה. לכן, יש לשקול בכובד ראש מה כותבים לעירייה ואילו מסמכים מגישים לה.
