וגרו גני ילדים עם מפעלי תעשייה?

פארק תעשייה מרחבי נעם תוכנן לכלול גני ילדים לרווחת העובדים. נציגי משרד הבריאות התנגדו לכך וערערו. האם מדובר בסכנה אמיתית, NIMBY או קושי רגשי והאם יש פתרון למצב?

פארק תעשייה מרחבי נעם, הסמוך לעיר נתיבות, היה אמור להיות פתרון להגירה השלילית מאזור הנגב. אך היה בו יותר מכך. היה בו את הפוטנציאל להיות חלומו של כל הורה.

בפארק התעשייה היו צפויים לעבוד כשלושים אלף איש: עשרת אלפים עובדים ישירים ו-20 אלף עובדי תמיכה. מתוך חשיבה על רווחת העובדים בו תוכנן להתיר במתחמו שימושים להקמת מעונות יום וגני ילדים. אלו יאפשרו להורים העובדים בו לחסוך זמן בדרך אל ומהעבודה, לאסוף את הילד במהירות מהגן במקרה חירום, וכמובן לעודד תעסוקת הורים צעירים ואימהות.

כאשר התוכנית לפארק התעשייה עלתה לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה היא כללה תוספת של מבנים ומוסדות ציבור בנוסף לשימושי תעשייה המסורתיים שתוכננו לפארק. בתוכנית הוגדר תנאי למתן היתר בניה לגנים ולמעונות: מיקומם חייב להבטיח סביבה בריאה ומיטבית לילדים.

התוכנית התקבלה והופקדה. זאת על אף התנגדותם של נציגי משרד הבריאות והגנת הסביבה. אלו הגישו ערר לוועדת ערר מחוזית, במטרה למנוע את הקמת גני הילדים באזור התעשייה.

מה היו טיעוני המתנגדים להקמת גני ילדים במרכז התעשייה?

נציג משרד הבריאות התנגד לתוכנית וטען שבאזור התעשייה נמצאות סוגי תעשיות כבדות וקלות ובאזור ישנם מטרדי אבק, רעש, פסולת וחומרים מסוכנים. עמדתו המקצועית של משרד הבריאות היא שאין להקים בתי ספר בסמוך למטרדים שעלולים לסכן את בריאות התלמידים והקמת גן ילדים באזור זה חושפת ילדים ופעוטות הנחשבים לאוכלוסיות רגישות למטרדים מסוכנים אלו. טענה נוספת התבססה על הנחיות משרד החינוך ומשרד הבריאות שלפיהן יש להרחיק מוסדות חינוך מאזורי תעשייה ומלאכה, ממקורות רעש קרינה וזיהום אוויר וממטרדים סביבתיים שונים.

המשרד להגנת הסביבה נקט בגישה מתפשרת יותר ואמר שנדרש מרחב מינימלי של 200-300 מ"ר סביב הגנים בו יוגבלו השימושים, לא יותרו מפעלים היוצרים מטרדים אלא רק סוגי תעסוקה שאינם תעסוקה יצרנית, כמו למשל חברות הייטק.

מה אמרה וועדת הערר?

וועדת הערר קבעה שאין מקום לקביעה גורפת שאסור להקים גני ילדים באזורי תעשיה, ויש לבחון האם יש גורמים ספציפיים שמונעים את הקמת הגנים.

גם ההנחיות שעליהן הסתמך משרד הבריאות אינן אוסרות על הקמת גני ילדים באזורי תעשיה באופן מוחלט אלא לפי התנאים של כל מקרה ומקרה. מסיבה זו קיימים בתוכנית הפארק תנאים למתן היתר בניה, וכל בקשה תבחן לגופה לפי המיקום המבוקש.

למה מדובר ב-NIMBY?

שיקולי משרד הבריאות מתבססים על רתיעה רגשית מובנת ואף מגננה אוטומטית על ילדינו, אולם מתעלמים מהנזק המשני שנגרם בשל תכנון שלא לוקח בחשבון את צרכי ההורים העובדים.

האם קיומו של מפעל חומרים מסוכנים הוא חסם להקמת גן ילדים?

התעשייה הישראלית עומדת בתקנים וברגולציה מהמחמירים בעולם בכל הנושא של זיהום סביבתי, וכל מפעל נדרש להוכיח שהוא לא מזהם. למעשה, כדי לקבל רישיון עסק, חוק רישוי עסקים מחייב כל מפעל תעשייה שעוסק בחומרים מסוכנים לעמוד בתנאים מחמירים של משרד הגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד העבודה, על מנת להגן על בריאותם ובטחונם של העובדים במפעל ושל תושבי הסביבה.

רישיון עסק אינו עומד בפני עצמו אלא כולל היתרים תקופתיים, כמו היתר רעלים שמתחדשים כל שנה וכרוכים בבדיקות מחמירות של המשרד להגנת הסביבה. על כל אלו ישנן גם התפתחויות טכנולוגיות משמעותיות מבחינת פליטות חומרים והתייעלות אנרגטית שהופכות את המפעלים לבטוחים יותר עם השנים. ולמרות זאת, מפעלים מסוכנים אינם רצויים באזורי תעשייה רבים וודאי וודאי בתוך הערים ובשוליהן.

המקרה של פארק התעשייה נעם הוא לא מקרה בודד וחריג. משרדנו ייצג בתיק בו פעל בית ספר יסודי בקרבה למפעל חומרים מסוכנים (רדיואקטיבי). הורי התלמידים הפעילו לחץ על הרשות המקומית בדרישה לסגור את המפעל עד אשר בוטל רישיונו באופן לא חוקי. במסגרת הליך משפטי הגיעו הצדדים לפשרה ולמפעל הותר להמשיך בפעילות סדירה כמקודם – הפתרון היה יצירת חוצץ בין המפעל לאזור בית הספר והסבת תנועת הספקים של המפעל לכביש אחר. כלומר, בסופו של יום מה שנדרש מהמפעל כדי להמשיך את קיומו במקום לא היה קשור לפעילותו כלל, שכן המפעל לא היווה שום סכנה בריאותית או סביבתית.

האם הכנסת גני ילדים היא NIMBY נגד תעשייה מזהמת?

המשרד להגנת הסביבה טען שעקב הגבלת השימושים, שילוב גני הילדים באזורי התעשייה גוזלת מהמפעלים התעשייתיים את מעט המקומות האחרונים בהם הם יכולים לפעול, ויוצרת NIMBY כנגדם. כדי למנוע את הפגיעה במפעלים אלו, יש לוותר על הכנסת מוסדות החינוך לתוכנית הפארק.

מה הפתרון?

יש תועלות רבות בהקמת גני ילדים בפארק התעשייה וניתן למצוא פתרון שמשלב בצורה הרמונית בין הצרכים של כל המעורבים בעניין: שומר על בריאותם של הילדים ומונע את הדרתה של תעשיה מזהמת מתחומי הפארק.

כפי שראינו, קודם לכן, קיימת הגדרה של הרדיוס בו לא יוכל לקום מפעל חומרים מסוכנים. תכנון נקודתי של אזור התעשייה יוכל לתת מענה גם למוסדות החינוך וגם למפעלים מזהמים תוך שמירה על ההנחיות. כך למשל, את התשובה לשאלת דחיקת התעשייה אפשר יהיה לפתור בקביעה שמוסדות חינוך ימוקמו אך ורק בשולי אזורי התעשייה ולהגביל את הכמות שלהם. כך ינתן מענה לכל הבעיות שהוצגו והפארק יוכל להגשים את החזון שלשמו הוקם.