תקציר החלטה ערר חנות תחנה מרכזית חדשה
דיון בטענת נכס שאינו ראוי לשימוש ובטענת איני מחזיק
הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של עררים בעניין "חנות" שנרכשה לפני עשרות שנים במתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצאת ברח' לוינסקי 108.
אמרנו ונשוב ונאמר, על אף שהעורר כמו עוררים אחרים וסיפוריהם הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בפורסם את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות האירועים הקשורים בתחנה המרכזית החדשה.
העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה לא החזקה בו, שאין למעשה נכס ושהגיש אליו חסומה.
המשיב (עיריית ת"א) הביא לידיעת ועדת הערר כי חיוב העורר בארנונה החל מיום 1.1.15 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס לסעיף 330 לפקודת העיריות.
בהתאם לשינוי החקיקתי, חויב העורר בתור המחזיק הרשום בנכס.
בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות ה"מחזיקים" השונים בחנויות שבמתחם התחנה המרכזית החדשה.
מדי יום פוגשים אנו בנישומים אשר טוענים כי מעולם לא קיבלו לחזקתם את החנות אותם רכשו במתחם לפני כארבעים שנה.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את אישום המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי (התחנה המרכזית החדשה) בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999.
עוד עולה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת הצד השלישי ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לזהות את הנכס או לגשת אליו.
אין זה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת חזקה או העברת זכויות בנכס, הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזיקים. המשיב מקפיד לקבל מסמך חתום על ידי שני הצדדים ולרוב מסרב לרשום שינוי מחזיקים רטרואקטיבי.
מנוהל זה מודגשים סימני השאלה העולים עקב אופן ביצוע חילופי המחזיקים במקרה זה על פי הודעת הצד השלישי ובאופן רטרואקטיבי.
בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ואשר נחתם בינו לבין העורר, מתחייב הצד השלישי להמשיך את בניית התחנה המרכזית אשר בנייתו עוד לא הושלמה ע"י מוכרת הנכס המקורית "כיכר לוינסקי בע"מ".
ברור מעדות העורר כי העורר מעולם לא קיבל את החזקה בחנות וכי הנכס מושא הערר אינו פעיל ולא נסתרה הטענה כי הנכס לא היה פעיל מאז פתיחת התחנה וכי לא נמסרה לו לפיכך החזקה בנכס.
לא ברור על סמך מה רשם המשיב את העורר כמחזיק הנכס מחודש ינואר 1999.
אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העירות כראייה למסירת החזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכזה.
בכדי להוכיח כי החזקה נמסרה בחנויות לרוכשי החנויות נדרשות ראיות ביחד להליך מסירת החנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של החנות באזור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את זכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המחזיקים.
כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.
עוד בטרם היה על המשיב ו/או הצד השלישי להוכיח כי העורר קיבל החזקה בנכס לידיו היה עליהם להוכיח או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האחזקה בו מיוחסת לעורר קיים.
ההחלטה
לא המחוקק כמו גם לא מתקין צו הארנונה, לא התכוונו כי אחזקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחיוב במס.
תכלית המחוקק, להביא לכך שהמחזיק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההחזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומחשידה כגון הודעת התחנה המרכזית החדשה על חילופי מחזיקים.
מכל האמור לעיל, דין הערר להתקבל- מתקבלת הטענה כי העורר לא החזיק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.