תל אביב אוהבת אומנות? מסקנות מבחינת השינויים בסיווג ארנונה לאמנים
החיבור בין העיר תל אביב לבין סצנת האומנות החל עוד לפני קום המדינה. עוד בימי המנדט הבריטי הוקמו בתחומיה של העיר תיאטראות שחלקם קיימים עד היום. באופן טבעי חלק נכבד מזהותה של העיר הוא עולמה התרבותי הרחב. במהלך השנים תל אביב פעלה רבות כדי לקדם את האומנים בתחומה ואתר העירייה מציע שלל אפשרויות לתמיכה באומניה החל ממרחבי עבודה ציבוריים וכלה במענקים.
ומה לגבי חיובי הארנונה? על-פניו העיר מציעה לאומניה הנחה משמעותית בדמות סיווג ארנונה לאמנים בתעריף מופחת. לפחות משנת 2003 העירייה הגדירה בצו הארנונה שלה סיווג ספציפי לאומנים ובמהלך שנת 2017 אף תיקנה את הסיווג כדי להרחיבו (לכאורה).
בדיעבד התגלה שתיקון סיווג הארנונה מ-2017 יצר הרבה יותר נזק מתועלת והנפגעים העיקריים מכך הם האומנים.
כפי שיוסבר במאמר זה, התיקון מ-2017 קיבל את אישור השרים כנדרש בחוק אולם מדברי ההסבר של העיריה עולה תמונה אחרת:
סיווג ארנונה לאמנים – אז והיום
עד לשנת 2017 סיווג הארנונה לאומנים הוגדר כך:
בשנת 2017 שונה הסיווג כך:
במבט ראשון נראה כי "הורחבה" ההגדרה כך שגם אמנים העוסקים בצילום ובווידאו ארט יוכלו להנות מהתעריף המופחת. אבל חדי-העין יבחינו שבעצם התווספו לא-פחות מארבעה תנאים. בנוסף נאסר השימוש לשימוש מסחרי 'כלשהו' (הגדרה רחבה במיוחד).
לכן, אין זה מפתיע שמאז שנת 2017 מספר האמנים הזכאים לתעריף המופחת ירד משמעותית.
מתוך 821 נכסים שנהנו מהסיווג בסוף שנת 2016, נכון למרץ 2020 נותרו 595 נכסים בלבד!
הקושי בסיווג הנוכחי
בעבר היה נדרש להוכיח שהנכס משמש לצורך ציור או פיסול בלבד ושאינו משמש לתצוגה, מכירה או הוראה. כיום נטל ההוכחה הרובץ על האמן כבד בהרבה:
- ראשית, האמן צריך להוכיח שהוא היחיד שעושה שימוש בנכס. שימוש בחלל ע"י אמנים אחרים יביא לפסילת הסיווג.
- שנית, האמן צריך להוכיח שהוא עובד במקום באופן שוטף ויומיומי. כלומר, אמן שמגיע לעבוד בחלל מספר פעמיים בשבוע לכאורה לא אמור להנות מהתעריף המופחת. גם אם ביתר הימים הוא עוסק באומנותו במקומות אחרים (למשל – צייר שבחלק מהשבוע מצייר בטבע). מה הקשר בין תכיפות השימוש לסוג השימוש? לא ברור, אך זה מה שקבעה העירייה.
- שלישית, קביעה שיצירה שמהווה "אומנות שימושית" תביא לפסילת הסיווג. ומהי אמנות שימושית? כמובן שאין הגדרה כזו בצו. בעולם האומנות לרוב מדובר בחפצים רגילים שעוברים תהליך ייפוי/קישוט עד שהופכים ליצירה. מאז התיקון וועדת הערר לענייני ארנונה ניסתה להסביר מהי אומנות שימושית וקבעה כך:
ההחלטה הזו ניתנה בתיק בו ביקש אומן שקיבל בעבר את הסיווג לקבל אותו שוב, ונדחה. הוועדה קבעה כי סיווג הנכס ישתנה לסיווג "בית מלאכה".
מה המשמעות עבור אמן שמחזיק סטודיו בגודל 100 מ"ר?
בצו הארנונה לשנת 2020 סיווג "בית מלאכה" חוייב בתעריף למ"ר לשנה בגובה 171.23 ₪ (עבור 200 מ"ר ראשונים). יותר מפי שניים מאשר סטודיו לאמנים.
האם יש לכך הצדקה?
לטעמנו מדובר בהבדלה מלאכותית לחלוטין. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שגם בחוק זכויות יוצרים ההגדרה של "יצירה אמנותית" אינה מבחינה בין ציור, פיסול, צילום או אומנות שימושית. גם הפסיקה בתחום זה אחידה בקביעה שאומנות שימושית אינה שונה מיצירת אומנות אחרת.
קצת על העבר
ככלל העירייה אינה חופשייה לשנות את צו הארנונה כרצונה. חלק נכבד מהשינויים בצו הארנונה השנתי כפופים לאישור של שר הפנים ושר האוצר.
חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 קבע מסגרת אחידה לפיה יוטלו החיובים השנתיים. כלומר, באותה שנה במסגרת חוק זה קיבלו השרים את הסמכות להגביל את העיריות לתעריפי מינימום ומקסימום בארנונה. כיום עיקר ההגבלות החלות על הרשויות נמצאות בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007.
למרות ההגבלות בחוק ההסדרים, עם קבלת "אישור חריג" משרי הפנים והאוצר רשאית העירייה לשנות את חיובי הארנונה. את לבקשה לאישור חריג מצורפים דברי הסבר לשרים
דברי ההסבר לתיקון סיווג ארנונה לאמנים ב-2017
על-מנת לקבל את אישור השרים לתיקון הסיווג, הוגשו דברי הסבר מטעם עיריית ת"א.
את מטרת התיקון הגדירה העירייה באופן הבא:
בדיעבד נוכחנו לגלות שכמות הנכסים ש"זכו" לסיווג קטנה משמעותית משנה לשנה. כך שבמקרה הטוב אותם האמנים קיבלו סיווג חלופי של "בית מלאכה" בתעריף גבוה בהרבה ובמקרה הרע חויבו כ"משרדים" אשר הוא אחד מהסיווגים עם התעריף הגבוה ביותר בצו הארנונה (אשר נע בין 391-268 ₪ למ"ר לשנה).
לסיכום
בסופו של דבר נשמעים שני קולות מאבן גבירול 69 בניין עיריית תל אביב. בראש הפירמידה ייתכן שישנם מי שרוצים להקל על האומנים ועל הנטל הכלכלי הרובץ על כתפיהם.
כך במסמך חזון העיר שפורסם בשנת 2017 כחלק מהתכנית האסטרטגית של העירייה הובהר היטב הצורך של העיר בפיתוח אמנות והתרבות בתחומה, בין היתר נכתב ש:
"תיבדק האפשרות להרחבת צו הארנונה לאמנים – צו הארנונה לסטודיו אמן חל היום על אמנים חזותיים (ציור, פיסול, וידאו-ארט וצילום). מוצע לבחון את האפשרות להרחיב את הצו לטובת שאר תחומי היצירה".
יחד עם זאת, בשטח נראה כי היישום שונה לחלוטין ועמימות הנוסח מאפשר דווקא להכביד את נטל הארנונה על האמנים הממלאים את עירנו.
דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שבעיריות אחרות ישנן הגדרות מקלות בהרבה לסיווג, למשל בצו הארנונה של עיריית ר"ג לשנת 2020 הוגדר:
"סטודיו לאומנים – סטודיו לאומן יחשב מבנה אשר השימוש שנעשה בו הינו אך ורק לצורך יצירת עבודות אומנות ולא לשום מטרה ו/או שימוש אחר, ובכלל זה תצוגה, מכירה, הוראה וכיו"ב".
